פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו

פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו

המקור החוקי הנורמטיבי לפיצוי עבור ימי מחלה הוא חוק דמי מחלה תשל"ו-1976, אשר מקנה לעובד הנזקק לימי מחלה, עקב מחלה, תשלום עבור ימי מחלה אלה. חוק זה אינו מקנה זכות לפדיון כספי של ימי מחלה שלא נוצלו. בית הדין הארצי לעבודה קבע זאת מפורשות "...אין בחוק דמי מחלה כל הוראה המקנה זכות ל"פדיון" ימי מחלה צבורים בלתי מנוצלים. הזכות ל"פדיון מחלה" הינה זכות אשר מוקנית לעיתים לסקטורים שונים, בהסכם בין הצדדים" (ראו ע"ע שלום שם טוב נ' אורט ישראל בע"מ (פורסם בנבו), ע"ע 61/99 אוניברסיטת תל אביב נ' רחל ירון, וכן ע"ע 1296/09 מנחם צברי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)). הכלל כי עובד מדינה לפי חוק הגמלאות זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו קבוע בפרק 33.27 לתקשי"ר. יודגש, כי פעמים רבות בית הדין הארצי לעבודה פסק כי הפיצוי בגין ימי מחלה יינתן אך ורק לעובדי מדינה קבועים הזכאים לגמלה לפי חוק הגמלאות (ראו ע"ע 105/05 נחמן אורון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] תק אר 2006 (2) 283, וכן ע"ע 1219/01 רפאל עמירם ואח' נ' רשות הדואר, [פורסם בנבו] פדע לט 245).

במרוצת השנים התקיימו דיונים רבים בדבר הצורך בהכנסת שינויים בהסדר הפיצוי בעד חופשת מחלה שלא נוצלה, אשר לבסוף התגבשו לכדי הסכם קיבוצי כללי חדש שנחתם ביום 12 בינואר 2012 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חבר המועצות הדתיות, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה, משרד התמ"ת דאז (משרד הכלכלה), הסתדרות מדיצינית הדסה, שירותי בריאות כללית, חברת דואר ישראל, הסוכנות היהודית ואיגוד ערים לשירותי כבאות והצלה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה.


אחד השינויים המרכזיים שהושגו בעקבות הסכם זה הינו מתן פיצוי בעד חופשת מחלה גם לעובדים שאינם זכאים לגמלה לפי חוק הגמלאות, דהיינו לעובדים המועסקים בפנסיה צוברת. שינוי נוסף ולא פחות מרכזי שהושג הינו הורדת גיל הזכאות לפיצוי בגין ימי מחלה מגיל חמישים וחמש שנה לגיל חמישים שנה.

בהתאם להסכם זה, עובדים המועסקים בפנסיה צוברת ובפנסיה תקציבית אשר הסתיים שירותם, יהיו זכאים הם או שאיריהם לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, בכפוף לעמידתם בתנאים הבאים במצטבר:

  1. העובד הועסק בשירות אחד או יותר מהמעסיקים הבאים: שירות המדינה, רשויות מקומיות, מועצות דתיות, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה, משרד התמ"ת דאז (משרד הכלכלה), הדסה, שירותי בריאות כללית, חברת דואר ישראל, הסוכנות היהודית ואיגוד ערים לשירותי כבאות והצלה, או סקטור נוסף שמחיל על עצמו בצו הרחבה או בהסכם קיבוצי או בהסכם עבודה אישי את הפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו.


  1. העובד הינו עובד קבוע ומדורג באחד מהדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות.


  1. משכורתו של העובד מחושבת לפי הסכמים קיבוציים.


  1. העובד בגיל חמישים שנה ומעלה ועבד 10 שנים ברציפות אצל המעסיק, ובעת סיום שירותו היה עובד קבוע, או העובד נפטר ועבד 3 שנים ברציפות עובר לפטירתו ובעת פטירתו היה עובד קבוע, או לחילופין העובד סיים שירותו מטעמי בריאות ועבד 5 שנים ברציפות עובר לסיום שירותו ובעת סיום שירותו היה עובד קבוע.


  1. העובד ניצל במשך כל תקופת שירותו לא יותר מ-65% מסך כל ימי חופשת המחלה המגיעים לו בעד כל תקופת שירותו. עובד שניצל יותר מ-65% מסך כל ימי חופשת המחלה, לא זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה.

לסיום יש להדגיש כי על פי חוזר הממונה על השכר במשרד האוצר, הע' כללי הסכם 2011-1-18, נאמר מפורשות כי תחילתו של ההסכם הקיבוצי החדש הינו ביום 31.12.2010, והוא יחול לגבי מי שיפרוש או יסיים העסקתו החל מהמועד האמור ואילך. זאת ועוד, תשלום פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו מחייב אישור הממונה על השכר לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

יודגש כי מידע זה הוא חלקי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפט.